מה ניתן לעשות כשהמזוודות מגיעות באיחור לשדה התעופה

נוסעים רבים מתכננים את חופשתם בקפידה רבה עד לפרטים הקטנים, ובהתאם לכך אורזים את מזוודותיהם בפריטים, חפצים ואביזרים הנחוצים להם כדי ליהנות באופן המיטבי מטיולם. אך למרות זאת, לא אחת נגרם עיכוב בהגעת הכבודה, כך שלעתים מזוודותיהם של הנוסעים מגיעות שעות ארוכות לאחר נחיתתם או לחלופין – כלל לא מגיעות. מיותר לציין כי, החשש מאובדן או איחור בהגעת המזוודות מלווה נוסעים רבים, כשתרחיש זה אילץ נוסעים רבים להתחיל את חופשם עם תיק גב בלבד. אם כך, מה ניתן לעשות כאשר יש איחור בהגעת הכבודה או אובדנה?

לקריאת מאמר מקיף בעניין פיצויים והטבות בגין ביטול טיסה - לחצו כאן!

לפני שנדון באפשריות שעומדות לרשות הנוסע, יש לציין כי ישנם שני גופים עיקריים שאליהם הוא יכול לפנות: חברת התעופה שסיפקה את כרטיסי הטיסה וחברת הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה שהונפקה לו. עם זאת, במרבית המקרים הפיצוי לו יהיה זכאי הנוסע מחברת התעופה יקוזז מהפיצוי שישולם לו מחברת הביטוח.

הפיצוי לו זכאי נוסע בגין איחור בהגעת הכבודה או אובדנה מוסדר בחוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק שירותי תובלה") אשר מפנה בעניין זה לאמנות מונטריאול ואמנת ורשה. לפי אמנות אלו, הנוסע זכאי לפיצוי עד לגובה התקרה המופיע באמנות, ובלבד שלא חל סייג הפוטר את חברת התעופה מתשלום פיצוי.

שאלת הפיצוי בגין איחור בהגעת כבודה או אובדנה נדון במספר פסקי דין, וכך גם בהליך תק (עכו) 35941-05-17‏ ‏ יוסף מחימר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע האם נוסע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בשל עיכוב בהגעת הכבודה?

לפי עובדות המקרה עולה כי, התובע, מר מחמיר, הזמין לו לאשתו ולילדם בן השנה 3 כרטיסי טיסה לעיר פריז שבצרפת אצל הנתבעת, חברת ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ (להלן: "חברת ארקיע"). במהלך הטיסה, אחסנו התובע ואשתו את עגלת התינוק של ילדם בתא הנוסעים, אך לאחר שהגיעו ליעדם התברר להם שהעגלה לא נמצאת במקומה, וזאת גם אחרי זמן המתנה של כשעתיים בשדה התעופה.

התובע, שנואש מלחכות, הודיע לנתבעת על אובדן העגלה ועשה את דרכו לבית המלון במונית לקראת השעה 12 בלילה. לטענת התובע, הוא חיפש עגלה חלופית במהלך הטיול, אך בשל העלויות הגבוהות הוא העדיף להימנע מהוצאה זו ולהעביר את הטיול ללא עגלה.

התובע הוסיף וציין כי פנייתו אל הנתבעת בעניין אובדן העגלה זכה ליחס מזלזל מצדה.

בנוסף, התובע צירף לתביעה גם את חברת ביטוח ישיר בע"מ (חברת ביטוח ישיר) אשר ערכה לו ביטוח מתאים לפני הטיסה, וזאת מהטעם שלפי הוראות הפוליסה יש באפשרותו להפעיל את הביטוח כתוצאה מאובדן העגלה.

התובע טוען כי הנאתו מהטיול נפגמה משום שנאלץ להעביר את מלוא הטיול ללא עגלה, כך שמגיע לו בשל אובדן ההנאה פיצויי עוגמת נפש וכן פיצויים בעבור רכישת עגלה חלופית.

חברת ארקיע מבקשת לדחות את התביעה נגדה משום שהיא עשתה כל שיש בידה על מנת להימנע מאובדן הכבודה של התובע, וכך לעומת טענותיו כבר ביום שלמחרת היא העבירה את העגלה לבית המלון בו הוא שהה. לכן, לטענתה, די בטענה זו על מנת להמחיש מדוע יש לדחות את הטענות שהעלה כנגדה התובע, ולכן ברור כי היא עשתה כל שיש בידה על מנת להקטין את הנזק.

לטענת חברת ביטוח ישיר הפוליסה לא מכסה אבדות שהועברו להשגחה של צד ג', ולכן היא אינה אחראית בפיצוי התובע. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי פוליסת הביטוח מכסה אבדות עד ל- 300$ בניכוי 50$ דמי השתתפות, ואילו לתובע הוצע סכום הגבוהה ממה שהיה זכאי לקבל ב- 50$, לכן הנתבעת מציינת כי הציעה לתובע פיצוי הגבוהה מהפיצוי שאותו הסכימה לתת לפנים משורת הדין למרות הוראות הפוליסה.

תחילה, בית המשפט תיחם את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית למקרה שלפנינו על פי חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק שירותי תובלה") בלבד, וזאת מהטעם שקיים בחוק סעיף ייחוד עילה המטיל, בין היתר, חובה לדון בנזקים שנובעים מהגעת כבודה לפי אמנת מונטריאול. לכן, כל הנזקים הנטענים בגין איחור בהגעת כבודה או באובדנה נבחן לפי הוראות האמנה.

בנוסף, בית המשפט בחן את טענות הצדדים ונתן אמון בגרסת הנתבעת לפיה העגלה הועברה למלון בו שהה התובע בתוך פחות מ- 24 שעות, על כן זהו לא סביר שהנתבע לא טרח לברר האם העגלה הועברה לבית המלון.

עוד נקבע כי התובע דרש פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ מבלי לפרט ולהוכיח את הנזק שנגרם לו, וכן מבלי שהוכח כי זכה ליחס מזלזל ולא הולם מצד הנתבעת. ואכן, התובע העביר לנתבעת מכתב לקבלת פיצוי, אך הוא קיבל מענה ובו התנצלות על אי הנעימות בד בבד עם דחיית דרישתו לפיצוי.

עם זאת, בית המשפט הסכים כי נגרמה לתובע עוגמת נפש, ושהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לצורך קבלת פטור מתשלום הפיצוי בגין עיכוב של כיממה בהגעת הכבודה. לכן, נפסק לתובע פיצוי בסך של 1,250 מתוך 10,000 ₪ שנתבעו על ידו.

במסגרת פסק הדין שניתן, ובשים לב לכך שהתובע לא הוכיח את נזק שנגרם לו, נדרש בית המשפט להכריע האם בסמכותו לפסוק פיצוי בשל עוגמת נפש בעקבות איחור בהגעת הכבודה. משכך, בית המשפט העלה את הגישות השונות הקיימות כיום ביחס לשאלה זו, ובניהן: גם את הגישה לפיה אמנת מונטריאול קובעת את תקרת הפיצוי, אך לא את הסיבה שבעטיה ישולם פיצוי. לכן, ניתן לחייב בפיצוי בגין עוגמת נפש עד לתקרת הפיצוי שנקבעה באמנה.

לעומת זאת, בית המשפט דחה את התביעה כנד חברת הביטוח משום שהפוליסה מכסה הטבת נזק שלא נתקבל לגביו שיפוי מאת חברת התעופה, ומכיוון שנפסק לתובע פיצוי הגבוהה מהסכום שנקבע בפוליסה לא נותר מקום לחייב גם את הנתבעת בפיצוי נוסף.

בהליך אחר שנדון בפני בית המשפט בתיק תק (ת"א) 47879-05-15‏ ‏ אורי בן ארצי נ' לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים א.ג, נדרש בית המשפט להכריע בשאלת פיצוי להם זכאים התובעים בשל איחור של כיממה בהגעת הכבודה. במקרה זה, נדחתה תביעתם של התובעים לאיחור בטיסה, אך לעומת זאת התקבלה תביעתם ביחס לאיחור בכבודה.

אולם, במקרה זה העמיק בית המשפט בתנאים שנקבעו באמנה לצורך קבלת פיצוי, ובייחוד ביחס לשליחת בקשה לקבלת פיצוי בכתב בתוך 21 יום מעת אירוע העיכוב, אחרת תאבד זכותו של התובע לפיצוי. לעניין זה, נקבע על ידי בית המשפט כי טופס הדיווח על אובדן/מזדה נותן מענה לדרישת הכתב, וכי אין להחיל דרישה דווקנית לעניין .

משכך, נקבע לעניין זה שדי בשליחת טופס דיווח על אובדן מזוודה כדי לענות על דרישת הכתב. בסופו של דבר נפסק לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 900 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה מאיחור של כ- 24 שעות בהגעת הכבודה.