סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע כך: "הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה" - ייחשבו לבנייה בניגוד לתנאי היתר בנייה, ומשכך ייחשבו לעבריה על הוראות החוק. לכן, אין תמהה, מדוע הקמת מחסן בתוך גינה השייכת בבניין משותף ללא היתר מהווה עבירת בניה.
ההגדרה תחולתה הרחבה לעבודות הדרושות היתר כוללת מספר רב של פעולות. כמו כן, לא יכול להיות חולק כי הצבת מחסן קבוע בשטח המוגדר כרכוש משותף בבית משותף גורע מזכויותיהם של יתר בעלי הדירות בבניין, מעצים את הקושי שבהסדרת החריגה ומחייב נקיטת פעילות לקבלת היתר להקמת המחסן. לעניין זה מבחינת חוק התכנון והבניה אין הבדל בין אם הקמת המחסן נעשית בתוך שטח פרטי או בשטח משותף של יתר בעלי הדירות, שכן מבחינת מהותית שתי הפעולות טעונות היתר.
בהתאם לכך, אין הבדל מבחינה זו בדבר הצורך לקבלת היתר בעת ביצוע פעולות נוספות כגון סגירת מרפסת, הרחבת השטח המבונה, פיצול דירה (הפעולה לא חוסה תחת החריג של שינוי פנימי) וכו'. עבירות על חוק התכנון והבניה מטילות אחריות פלילית על עושיהן, וכן עונשים המפורטים בפרק י' בחוק התכנון והבניה ו- חוק העונשין. העונשים נעים בין קנסות בסך מאות ואלפי שקלים, ואף קנסות בשווי מוערך של עשרות אלפי שקלים ועד עונשי מאסר בפועל.
במסגרת מאמרינו הקודמים נדונו הפרמטרים שעל פיהם קובעים את מתחם הענישה, הסיבות לסטייה ממתחם הענישה התומכים בהקלה על העונש או לחלופין בהחמרתו. במסגרת זו נידונו שיקולים התומכים בהקלה על גזר הדין בעקבות קושי שנבע בשל התנהלותם של מוסדות התכנון על הכשרת חריגות הבנייה בדיעבד, ביצוע חיפוש וכניסה לנכס בניגוד לדין.
בנוסף, ניתן לייחס נסיבות גם להתנהלותו של הנאשם בשל ניהול נכון ויעיל של ההליך על ידו - וכן פעולות נוספות הנחשבות לגורמים מקלים. מנגד, וכפי שניתן לצפות, ייתכנו גם מקרים בהם התנהלותו של הנאשם תהווה שיקול להחמרת הענישה בעקבות הפרת צווים שיפוטיים ביצוע עבירות בנייה למטרות כלכליות - מסחריות וכו'.
בהליך תוב (קצ') 17803-11-14 ועדה מקומית לתכנון קצרין נ' אסתר דהאן, נדונו שיקולי הענישה בהליך שהתנהל אגב עבירות שבוצעו על ידי בני זוג שבנו מחסן והקימו גג רעפים מעליו בגינה השייכת הנמצאת ברכוש המשותף בבית המשותף (כלומר בשטח השייך לכל הבניין). במסגרת ההליך הנאשמים טענו שהבניה בוצעה בשל ליקויי בניה שהתגלו בביתם אשר גרמו לליקויים בטיחותיים ולמפגעים שסיכנו את בריאותם מחדר חשמל הצמוד לדירתם.
עוד ציינו הנאשמים כי הם חסכו לבית משפט ולתביעה זמן רב בשל הודאתם בעובדות - התנהלות שלכשעצמה מהווה נסיבה מקלה - וכן ביקשו להתחשב במצבם הכלכלי והרפואי הרעוע הואיל והכנסותיהם היחידות מגיעות מקצבאות של ביטוח לאומי.
במסגרת גזר הדין נדונו טענותיהם השונות של הנאשמים אשר נדחו כמעט כולן, למעט טענת ניהול ההליך וההתחשבות במצבן הבריאותי והכלכלי של בני הזוג, כך שסכום הקנס שהושת עליהם הופחת.
