ביטול עסקה מתמשכת וביטול מנוי לחדר / מכון כושר

מבוא:

חברות רבות פונות לצרכנים דרך פרסומות ומציעות להם להיקשר עמן בעסקאות (הסכמים) שתוקפן פג בתוך פרק זמן מסוים. במרבית המקרים, המכנה המשותף לכל אותן פניות נעוץ, בין היתר, בשל היותן הצעות לביצוע עסקאות לאספקת מוצרים לתקופה קצובה או ממושכת כפי הגדרתן בחוק הגנת הצרכן.

במסגרת זו, ניתן לכלול הצעות של חברות תקשורת לרכישת חבילות תקשורת במסלולים שתקפים למשך שנה, מבצעים של חברות אינטרנט למשך שנה או 36 חודשים בכפוף "לרכישת הטבה" (כמו מוצר חשמל), הצעות לשירותי תיקון, שירותי טלוויזיה ליסינג, מכוני כושר רישום להגרלות מזל (כולל מכרזים דרך האינטרנט) וכיו"ב.

ביטול עסקה מתמשכת או ביטול רישום למכון

כפי שניתן לראות, מצד אחד השימוש בעסקאות לתקופה קצובה ו- ממושכת נעשה הן ביחס למוצרי יסוד בסיסיים שלהם ביקוש גבוהה כמו שירותי טלפון וטלוויזיה, ומהצד השני גם למוצרים כגון הגרלות מזל, שירותי תיקון וכיו"ב.

עם זאת, ובניגוד למצופה, בעסקאות לתקופה קצובה ההתקשרות בין הצדדים לא מסתיימת בתום התקופה, אלא מתחדשת באופן אוטומטי לפי התנאים שנקבעו על ידי העוסק כפי הגדרתו בחוק הגנת הצרכן (החברה שמספקת את השירותים), כך שלאחר מכן אספקת השירותים תמשיך רק בתנאים אחרים.

ראוי להעיר כי, חוק הגנת הצרכן מחיל מספר הוראות אשר מתייחסות ומסדירות את חובות הצדדים בעסקאות לתקופה קצובה או בעסקאות מתמשכות, לרבות יידוע הצרכן כי תוקפה של העסקה עומד להסתיים, על שינוי בדמי החיוב שנגבים בעבור המוצר וכן הוראות שונות שאינן רלוונטיות לנושא של ביטול העסקאות הנ"ל.

ביטול עסקה מתמשכת או עסקה קצובה בזמן וגביית דמי ביטול בשל כך:

חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), מאפשרים לצרכנים לבטל עסקה שנעשתה מבלי שתקום עילת ביטול בתוך פרק הזמן ובתנאים שנקבעו לפי מאפייניה של העסקה [מכר מרחוק, רוכלות, מכר רגיל (פרונטלי) וכיו"ב]. עם זאת, אין בהוראות החוק, למעט מספר חריגים, היתר לביטול עסקה בחלוף המועדים שנקבעו לכך.

למאמר מקיף בעניין ביטול עסקה לחצו כאן!

אולם, עצם העובדה שלא נקבעה זכות ביטול מוחלטת בעסקאות מתמשכות או קצובות אינה אומרת שנושא זה נותר ללא התייחסות. ואכן, סעיף 13ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, קובע חובות גילוי בעסקה מתמשכת וקצובה, כך:

1. ציון זכותו של הצרכן לבטל עסקה מתמשכת או עסקה לתקופה קצובה.

2. בעסקה קצובה – לציין את משך העסקה ומועד סיומה.

3. פירוט התשלומים שעל הצרכן לשלם בשל ביטול העסקה ודרך חישובם (דמי ביטול).

על העוסק לכלול את הפרטים הללו בתוך החוזה שנחתם לביצוע העסקה (באם העסקה נערכה בכתב), ובהעדר חוזה לציין זאת בכתב עד לא יאוחר מהמועד בו נמסרו הטובין לידי הצרכן. כמו כן, נקבעו בסעיף 13ד.(ג) לחוק הגנת הצרכן הוראות נוספות מועד סיום החיוב לאחר מהמועד בו נשלחה הודעת ביטול, כמפורט להלן:

1. באמצעות שליחת הודעה לאחד מאמצעי ההתקשרות שנקבעו בהסכם – 3 ימי עסקים.

2. באמצעות דואר רשום – 6 ימי עסקים.

3. החל ממועד מאוחר יותר בו נקב הצרכן בהודעת הביטול.

לעומת ההוראות שנקבעו בדבר החובה לציין דמי הביטול, משך תקופת העסקה ומועד סיומה – אין הגבלה בחוק באשר לגובה דמי הביטול או לעצם החיוב עצמו בדמי ביטול. עם זאת, במספר פסקי דין נערך אומדן מחדש של דמי הביטול בשל היותם גבוהים מדי, בלתי מדתיים, מקפחים ובניגוד לתקנת הציבור.

כך למשל, בהליך רתק (ב"ש) 7136-02-14 סופר אלקטריק ס.פ בע"מ נ' פנחס פקשר, נדרש בית המשפט להכריע בערעור שהגישה חברת סופר אלקטריק כנגד הכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות בו נקבע כי החברה לא הייתה רשאית לגבות דמי ביטול וכן כי שהיה עליה להפסיק את החיוביים בתוך פרק הזמן שנקבע לכך בחוק מאז שנשלחה אליה ההודעה, וביתר פירוט:

בין חברת סופר אלקטריק לבין המשיב / הלקוח, מר פקשר, נחתם הסכם לאספקת שירות תיקונים למוצרי חשמל, שכלל גם שירות תיקונים בעבור מכונת כביסה שבביתו. כעבור זמן מסוים לאחר שנחתם הסכם השירות המשיב הודיע כי מכונת הכביסה התקלקלה והזמין טכנאי של החברה לתיקונה. אולם, לאחר סדרת בדיקות נקבע שעדיף להחליף את המכונה משום שתיקונה מצריך החלפה של רכיבים מספר רכיבים יקרים שהופכים את התיקון ללא כדאי.

כתוצאה מכך, הלקוח ביקש לבטל את ההסכם לאספקת שירותי התיקון לפני שהגיע מועד סיומו, ובין הצדדים נערכו חילופי דברים בקשר לכך שהסתיימו בהגשת תביעה. בהתאם לכך, במסגרת הערעור נפסק כי הלקוח היה רשאי לבטל את העסקה בכל עת בהתאם להוראות ההסכם, וכי החברה הייתה רשאית לגבות דמי ביטול. עם זאת, החברה לא הייתה רשאית לגבות תשלומים נוספים לאחר שנשלחה הודעת הביטול, ולכן לא עליה להשיב את הסכום שנגבה ביתר וסך נוסף של 3,000 ₪ בגין פיצויים לדוגמא.

ביטול רישום למכון כושר:

כפי שצוין לעיל, חוק הגנת הצרכן אינו מתיר לבטל עסקאות מתמשכות או עסקאות לתקופה קצובה לאחר המועד שנקבע לביטולן למעט החריגים שנקבעו לגבי עסקאות לשירותים רפואיים, רישום למכון כושר, לשירותי טלפון ויחידות נופש וכו'. לכן, ביחס לחריגים אלו נקבעו בחוק הוראות המתירות את ביטולן של העסקאות וכן גובה דמי הביטול שישולמו בגין כך.

לעומת דמי הביטול שנקבעו בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) בסך של 5% משווי העסקה או 100 ₪ לפי הנמוך, הוראות הביטול ותקרת דמי הביטול במקרים שלפנינו נקבעו באופן שונה.

הגבלת גובה דמי הביטול נקבעה בתיקון מס' 37 לחוק הגנת הצרכן, כשלפי דברי ההסבר לתיקון לחוק, הסיבה שבעטיה חל הצורך להטיל מגבלה נבעה מכך שלא ניתנה לצרכנים האפשרות לבטל את העסקה מבלי לשאת בעלות העסקה כולה או בדמי יציאה גבוהים ביותר.

להלן רשימת דמי הביטול שעוסק יכול לגבות בעת ביטול מנוי לחדר/מכון כושר:

1. תקופת השימוש היחסי החל ממעוד החיוב ועד למועד בו הביטול נכנס לתוקף.

+

2. דמי ביטול 1:

[התשלום במסלול חלופי – התשלום ששולם בעבור המסלול המוצע] X מס' החודשים שנעשה שימוש במנוי. (שימוש במסלול זה מותנה בציון התשלום בעבור המסלול החלופי בעת ההתקשרות).

או

3. דמי ביטול 2:

25 מהתמורה בעד 1/3 ראשון | 20% מהתמורה בעד 1/3 שני | 17% אם שולמה ב- 1/3 האחרון.

או

4. דמי ביטול 3:

יתרת התמורה שהיה על הצרכן לשלם החל מהמועד בו נכנס הביטול לתוקף ועד למועד סיום העסקה.

הבחירה בכל אחת מהחלופות לעיל (2-4) תעשה לפי הזולה מבניהן.

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לפני כניסתו של תיקון מס' 37 לתוקף בהליך תצ (מרכז) 14796-01-14 מאדי סטמטי נ' סטודיו סי בע"מ, נדונו התנאים שנקבעו לביטול עסקה על ידי הנתבעת, חברת סטודיו סי, ובאם הם עומדים בתנאים שנקבעו בחוק. שכן, הטענה המרכזית במסגרת פסק הדין (שנדחתה) הייתה כי הנתבעת לא יכולה לגבות דמי ביטול בשיעור שננקב על ידה היות שהחוק מאפשר לצרכן לבטל את העסקה בכל עת, ולכן הנתבעת מוגבלת לשיעור המרבי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה).

משכך, השאלה שעמדה במרכז התביעה הייתה האם הנתבעת הייתה רשאית לגבות דמי ביטול שנקבעו על ידה או שהיא מוגבלת לסכום המרבי שנקבע בתקנות כאמור לעיל. עוד נטען כי ההוראה האחרונה שנקבע בחוק לפיה כעבור 9 חודשים לא ניתן לבטל את המנוי, אלא למכור אותו לאדם אחר מהווה הפרה של הוראות החוק.

תחילה, בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה שלפנינו, ובהתאם לכך את החובות החלות על הנתבעת כעוסק והאם היא רשאית להתנות על ביטול המנוי בחלוף 9 חודשים. ובתוך שכך, כבר בתחילת הדברים נקבע כי, הנתבעת מחויבת לציין בפני הצרכן כי הוא רשאי לבטל את העסקה בכל עת, וכן שעליו לציין את דמי הביטול שיידרש לשלם בשל כך.

אי יידוע וציון של זכות הביטול עשוי להוות הטעיה שתאפשר לצרכן, במקרים המתאימים, לבטל את העסקה. כמו כן, עוסק שלא מציין מהם גובה דמי הביטול לא יכול לדרוש אותם בעת הביטול.

עם זאת, בסיכומו של דבר, נקבע כי מחויבותו של העוסק היא לא לאפשר זכות ביטול מהותית, אלא לציין בפני הצרכן כי ישנה זכות ביטול ואת התנאים והעלויות בביצוע פעולה זו. מסיבה זו הבקשה לאשר התביעה שלעיל כתביעה ייצוגית נדחתה.

כפיר חיון, עו"ד | דיני הגנת הצרכן - ביטול עסקה