התרחיש הבא מוכר לנוסעים רבים לחו"ל, טיסות רבות יוצאות באיחור לא מבוטל לעומת השעה בה הן היו אמורות להמריא, כך שנוסעים רבים שמביטים על לוח הטיסות רואים כיצד טיסתם מתעכבת עוד ועוד. במקרים רבים, חברות התעופה ינמקו את סיבת העיכוב בגורמים טכניים, בטחוניים ואילוצים כאלו ואחרים שמקנים להם פטור מפיצוי בגין העיכוב שנגרם בטיסה. עם זאת, מיותר לציין כי לעומת חברות התעופה הגדולות לנוסע הממוצע אין כלים להתמודד עמן ולהוכיח את תחולתן של הוראות הפטור על הטיסה הספציפית שלו. אם כן, עולה השאלה מהם הכלים העומדים לרשות הנוסע וכיצד עליו להתנהל כדי להבטיח את זכויותיו.
חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), מטיל על חברה שטיסתה עוכבה או בוטלה חובה לספק לנוסע שטיסתו עוכבה מזון ומשקאות, שירותי אירוח בהתאם למשך זמן העיכוב, שירותי הסעה, שיחות טלפון, החזר כספי על כרטיסי הטיסה במידת הצורך וכן פיצוי כספי לפי משך העיכוב. זאת ועוד, נוסע שבקשתו לפיצוי סורבה רשאי (בנסיבות הרלוונטיות) לדרוש פיצוי נוסף עד לגובה של 10,000 ₪ מאת חברת התעופה ללא הוכחת נזק.
לפי הוראות חוק שירותי תעופה, חברות תעופה לא יהיו חייבות בפיצוי כאשר העיכוב או הביטול נגרמו מסיבה מיוחדת שלא הייתה בשליטתן ושלא היה ביכולתן של החברות למנוע זאת, בשל שביתה או בשל חשש מחילול שבת (כל הפטורים יקראו ביחד לצורך הנוחות: "הוראות ממעיטות"). משכך, עולה השאלה על מי חלה החובה להוכיח את תחולתן של ההוראות הממעיטות?
בדומה לכך, בהליך שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתיק עא (ת"א (שושנה קרבר נ' נתיבי אוויר אוסטריים Austrian Airlines, נדרש הכרעה בערעור שהוגש על החלטת בית משפט השלום לפיה הנתבעת זכאית לפטור, כמפורט להלן.
התובעים, בני הזוג קרבר, רכשו מאת הנתבעת, חברת התעופה נתיבי אוויר אוסטריים Austrian Airlines (להלן: "חברת התעופה"), זו כרטיסי טיסה משדה התעופה בווינה אל נתב"ג. אולם, זמן קצר לאחר ההמראה, וליתר דיוק לאחר כשעה, נמסר להם כי המטוס נאלץ לחזור לשדה התעופה שממנו המריאו בשל תקלה טכנית שמקורה בסדק בחלון המטוס, כך שטיסתם חזרה התעכבה במשך מספר שעות עד אשר תוקנה התקלה.
כתוצאה מכך, התובעים נאלצו להמתין מספר שעות עד לתיקון התקלה ועד שטיסתם חזרה ארצה תמריא. אולם, מאחר שטיסתם המקורית יצאה ביום שישי בצהריים, ואילו טיסתם המאוחרת המריאה כבר בשבת – התובעים סירבו לעלות לטיסה המאוחרת הראשונה שהוצעה להם, כך שהם עשו את דרכם חזרה רק במוצ"ש. בעקבות זאת, התובעים טוענים כי נגרם עיכוב משמעותי בחזרתם ארצה.
מכיוון אין מחלוקת על כך שטיסתם של התובעים יצאה באיחור בעקבות תקלה טכנית שהתגלה במטוס הם דרשו פיצוי מכח הוראות חוק חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה") (אשר מחיל את אמנות ורשה ומונטריאול), בגין עיכוב העולה על 3 שעות בטיסתם, ואף לפיצול בגין ביטול טיסה משום שנאלצו להעביר את השבת בווינה.
לעומת זאת, הנתבעת טענה שהיא לא חייבת לפצות את התובעים למרות האיחור ביציאת בטיסה, וזאת לאור הוראות החוק הפוטרות אותה מתשלום פיצוי בשל עיכוב הנגרם כתוצאה מתקלה טכנית. כן טוענה הנתבעת כי הרציונל לכך פשוט – מניעת הרעת יתר שתבוא על חשבון בטיחות הנוסעים. כן טענה הנתבעת כי שיקוליה אלו עוגנו היטב בפסיקתו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעת התובעים, ומשכך יש לדחות גם את הערעור שהגישו.
תחילה, בית המשפט חזר על עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת ועל העיכוב שנגרם ביציאת הטיסה בשל התקלה הטכנית. כמו כן, בית המשפט חזר על הלכות שהשתרשו בנושא, כך שהנתבעת לא יצאה ידי חובה עם הוכחת תקלה שהובילה לעיכוב, אלא שהיה עליה להראות כי נקטה בכל המאמצים כדי למנוע את התרחשות התקלה. כאמור, חובת ההוכחה כי היא נקטה בכל האמצעים למניעת העיכוב מוטלת על הנתבעת, וללא הוכחה זו, לרבות במקרים בהם נסיבות התקלה לא ידועות – יראו בנתבעת, חברת התעופה, כמי שלא עמדה בנטל ההוכחה וכמי שלא הוכיחה את זכאותה לפטור.
במקרה שפנינו, הנתבעת לא הוכיחה כי היא עשתה את כל המאמצים למנוע את התקלה, שכן לכתב הגנתה צורף תצהיר מאת מנהלת המכירות של החברה בארץ וכן אישור על תיקון תקלה. עם זאת, הראיות שהביאה הנתבעת לא מלמדות כי נעשו כל הפעולות הדרושות למניעת התקלה. לפיכך, היה על הנתבעת להעיד טכנאי בכיר מטעמה וכן לצרף אסמכתאות בקשר לביצוע בדיקות תחזוקה נאותות – אך כל זאת לא נעשה.
בנוסף, בית המשפט דחה את מסקנתו של בית משפט השלום לפיה התובעים נדרשים להוכיח כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת המטוסים. שכן, כבר הובא במספר פסקי דין ובספרות מקצועית כי משעה שהוכח איחור חובת ההוכחה באשר לתחולת הפטור מועברת לנתבעת, חברת התעופה.
בסיכומו של דבר נפסקו לתובעים פיצויים בסך 3,800 והחזר של הוצאות משפטיות בסך 20,000 ₪.
