נוסעים רבים נאלצים לטוס שעות ארוכות בדרכם אל היעד הסופי, ובתוך שכך לשהות זמן רב במטוס עד לסיום הטיסה. לכן, לא אחת נוסעים רבים מבקשים לשדרג את תנאי הטיסה באמצעות הזמנת מושבים במחלקות מרווחות, נוחות ויקרות יותר או לחלופין לשפר את תנאי הטיסה באמצעות בחירת מושבים במיקום נוח יותר. עם זאת, ומכיוון שבחירת מיקום המושבים נעשית באופן אקראי ומבלי שלנוסע יש אפשרות לשלוט בכך, עולה השאלה האם הרעת תנאי הטיסה בעקבות שינוי של מיקום המושבים (לאחר שאלו הוקצו לנוסע ונקבעו בכרטיסי הטיסה) מזכים את הנוסע בפיצוי בשל כך?
באופן כללי, הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה") מגדירות מהו הפיצוי לו זכאי נוסע בגין הרעת תנאי טיסה בשל העברתו למחלקה ברמה הנמוכה מזו שבו הוא היה אמור לטוס. אולם, הוראות החוק לא מתייחסות למקרה שבו נוסע מועבר למושבים אחרים באותה מחלקה שהם ברמה נמוכה מזו שבה הוא היה אמור לטוס.
יש לציין כי, העדר התייחסות בחוק שירותי תעופה וביתר החוקים שלהלן את שינוי מקום הנוסע כמקרה מזכה מעלה את הטענה כי פעולה זו לא מהווה עילת תביעה, וזאת מכיוון שהחוק מגדיר רשומה סגורה של עילות תביעה. לכן, במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט לקבוע האם עילת התביעה נוצרה מכח הוראות חוק שירותי התעופה או מכח חיקוקים האחרים והאם ניתן לתבוע מכוחן של הוראות חוק חיצוניות?
במקרה שנדון בפני בית המשפט לתביעות קטנות בהליך תק (ת"א) 9508-09-15 שלום ציון נ' אלאיטליה קומפגניה איראה איטליאנה אס פי איי, חברת חוץ נדרש בית המשפט להכריע האם התובעים אשר רכשו זוג כרטיסי טיסה מאת הנתבעת זכאים לפיצוי בעקבות העברת למקומות ישיבה נפרדים, פחות טובים ופחות נוחים.
במקרה שלפנינו התובעים הם בני זוג שרכשו מאת הנתבעת, אלאיטליה קומפגניה איראה איטליאנה אס פי איי (להלן: "חברת אלאיטליה"), זוג כרטיסי טיסה לארה"ב. בהתאם לבקשת התובעים בזמן הכרטוס נקבעו להם מושבים הצמודים לחלון. אולם, לאחר שהם עלו על מטוסה של הנתבעת הם הופתעו לגלות כי המושבים שיועדו ושנקבעו להם בכרטיסי הטיסה נתפסו על ידי נוסעים אחרים.
עוד עולה כי הנתבעת העדיפה מסיבותיה השונות שלא לפעול להושבת התובעים במושבים שנקבעו להם, ובמקום זאת היא בחרה להושיב את התובעים במושבים האחרונים שנותרו פנויים לאחר שכל הנוסעים התיישבו במקומותיהם. לא למותר לציין כי, המושבים החדשים רחוקים זה מזה, כך שהתובעים נאלצו לשבת במושבם נפרדים שהיו פחותים באיכותם וברמת הנוחות שלהם.
משכך, התובעים דרשו מהנתבעת פיצוי בסך של 9,050 ₪.
התובעים טענו כי החלטת הנתבעת להעבירם ממקומם גרמה להם לסבל, חוסר נוחות, כאבים עצומים שנמשכו עוד מספר ימים לאחר הטיסה, עוגמת נפש רבה ונגדה את רצונם לשבת ביחד לטיסה. כן טענו התובעים כי שינוי המקום מהווה הקשה על מהלך טיסתם.
לטענת הנתבעת אין לתובעים עילת תביעה, וזאת מהטעם שלפי הוראות ההסכם שנחתם בינה לבין התובעים בעת הזמנת כרטיסי הטיסה סידור ההושבה בטיסה ושינויו נתון לשיקול דעתה הבלעדי, ושבכל מקרה היות שפעולה זו נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת, הרי שאין לתובעים זכות קנויה על המושבים שנקבעו להם באופן רנדומלי.
בנוסף, הנתבעת טענה שמנהל הטיסה מטעמה פעל כשורה כשהחליט להעביר את התובעים למושבים אחרים, וכי מדובר בפעולה הנעשית כדבר שבשגרה, כך שמדובר בכלי שכיח, יעיל ומהיר הנותן מענה בזמן אמת לבעיות שעולות בעת הושבת הנוסעים.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי הוראות החוק מגדירות רשימה סגורה של מקרים שבעטיין בלבד יינתן פיצוי בגין פגיעה בתנאי הטיסה, ושמלבד הוראות אלו לא ניתן לתבוע פיצוי מכח הוראות דין אחרים.
בית המשפט קיבל את טענותיו של התובע אפילו שהן התבססו על עדותו היחידה בלבד מאחר שהנתבעת לא הביאה אף ראיה כדי לסתור את טענותיו. כן נקבע כי משלא הוכיחה הנתבעת את טענותיה, הרי שיש לקבוע שהעברת התובע והושבתו בנפרד מאשתו הרעה את תנאי טיסתם מבלי שניתנה הסכמה לוויתור על כך, ולכן חל הצורך לפצות את התובעים בגין חוסר הנוחות, הסבל, הפרת המחויבות כלפיהם והפגיעה בתנאי הטיסה שנוצרה כתוצאה מכך.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לפיה היא זכאית לשנות את מיקום המושבים. כן נדחתה טענתה של הנתבעת של לתובעים זכות קנויה לשמירת מקומות, זאת גם לאחר שנקבעו להם מקומות ישיבה בכרטיס הטיסה. דחיית טענות אלו נעשו בהתאם להוראות החוזה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת בעת רכישת כרטיסי הטיסה.
לפיכך, נקבע כי לו הפיצוי היה ניתן מכח הוראות חוק החוזים, היה על הנתבעת לשלם פיצוי לתובעים בגין הפרת ההתחייבות כלפיהם. לכן, בנקודה זו נדרש בית המשפט להכריע האם ניתן לתבוע פיצוי מכח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים") או שהוראות חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האוירית") הקובעות ייחוד עילה (רשימה סגורה של עילות המזכות בפיצוי) מונעות זאת.
תחילה, נקבע במסגרת פסק הדין כי חוק התובלה אינו ממצה את הסעדים שעומדים לרשות התובעים, שכן נוספו עילות מזכות נוספות גם חוק שירותי תעופה.
לפי חוק שירותי התעופה נוסע זכאי לפיצוי בגין העברתו למחלקה אחרת שתנאיה ואיכותה פחות טובים, אך להבדיל ממעבר בין מחלקות לא נמצאה עילה זכה למעבר בין מושבים באותה מחלקה. עוד נקבע כי לא ניתן לתת פרשנות מרחיבה שתחיל את הזכאות לפיצוי בגין מעבר בין מחלקות על מעבר בין מושבים באותה מחלקה. לכן, בית המשפט בחן האם ניתן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים מכח הוראות חוק החוזים?
חוק התובלה האוירית מגדיר רשימת עילות מזכות שהתקיימותן מטילה על חברת התעופה אחריות לפיצוי. כמו כן, בחוק ישנו סעיף ייחוד עילה לפיו לא ניתן לתבוע פיצוי בגין עילה שאינה מופיע בחוק.
לסיכומו של דבר, נקבע כי ניתן לחייב חברות תעופה בעוגמת נפש שנגרמה כתוצאה מהתקיימות מקרה מזכה, ואילו ביחס למקרים שלא נופלים במסגרת הוראות החוק, הרי שמדובר בנושאים הקשורים למדיניות משפטית, אך ככלל אין מניעה להפנות להוראות חוק חיצוניות בדיוק כפי שנקבע בחוק התובלה האוירית.
לכן, נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת ההתחייבות כלפי והעברתו למושב פחות טוב ונוח במטוס.
