חוות דעת מומחה

לפי תקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות) -  בעל דין המעוניין להוכיח טענה שבמומחיות נדרש לעשות זאת באמצעות חוות דעת מומחה. בתביעות רבות, חוות הדעת השמאית נחשב לראיה החשובה ביותר לצורך הוכחת התביעה או להפרכתה (תלוי בבעל הדין), כך שיש בכוחה לחרוץ את גורל התביעה לשבט או לחסד. אם כך, עולות השאלות הבאות:

1.       מיהו מומחה?

2.       מדוע צריך להיעזר במומחה ומהי עדות מפי שמועה?

3.       האם יש חלופות לחוות דעת מומחה?

4.       מתי צריך להגיש חוות דעת מומחה?

5.       כדי שחוות הדעת תחשב לראיה קבילה – חל הצורך להעיד את המומחה.

לצורך הנוחות, להלן לשון תקנה 87(ה) לתקנות:

מיהו מומחה?

תקנה 6 לתקנות מגדירה מומחה באופן נרחב, כך:

ההגדרה הרחבה למונח "מומחה" על פי התקנות מכניסה בגדרו של המונח לא רק אנשים שמחזיקים בדיפלומה של מוסד אקדמאי מוכר, אלא גם אנשי מקצוע שרכשו ניסיון פרקטי במהלך שנות עבודתם. ואכן, לא פעם בתי המשפט מבכרים מומחים לאיתור בעיות רטיבות על פני מהנדסים אזרחיים.

מדוע צריך להיעזר במומחה?

לא פעם בעלי הדין שואלים את עצמם מדוע עליהם להשקיע כספים בעריכת חוות דעת שמאית לעניין דמי שכירות אם ניתן לקבל נתונים מאתר יד 2, להציג הסכמי שכירות או להסתמך על דמי שכירות שנקבעו בפסק דין של דירה זהה בבניין. [ראו ע"א (באר שבע) 14808-08-19 כ. כוכב הנגב - חברה לבנין ופתוח (1990) בע"מ נ' שמלוב, (נבו, 16.12.19) (להלן: "עניין שמלוב")].

במקרים אחרים, בעלי דין מסתפקים בתיעוד ויזואלי של בעיות רטיבות, ליקויי בנייה ואף נפילת אריחים – אך אינם תומכים את טענותיהם בחוות דעת הנדסית מתאימה. מיותר לציין כי הדוגמאות לכך רבות ומגוונות וכי ישנם מקרים (מצערים) רבים בהם פרשות תביעה והגנה נופלות בשל העדר חוות דעת מומחה בתיק.

מאחר שבתי המשפט ועו"ד אינם מומחים בתחום השמאות, האיטום או איתור בעיות רטיבות – הם ביכולתם לקבוע אם סימני הרטיבות מעידים על רטיבות פעילה או יבשה; האם נזקי הרטיבות גרמו לנזק קונסטרוקטיבי או האם הנתונים מיד 2 נמצאים בהלימה לדירה נשוא המחלוקת.

על כן, לצורך הכרעה בנושאים שבמומחיות חל הצורך לערוך חוות דעת שבה יוצגו ערכי הרטיבות באמצעות המכשור המתאים, דמי השכירות יקבעו לפי מאפייני הדירה ונזקי הרטיבות ייבחנו באופן מקצועי.

עדות מפי שמועה:

בעל דין שמעלה טענות שבמומחיות שלא על ידי מומחה (מתאים) מסתכן בעדות מפי שמועה, כלומר – עדות שאינה מבוססת ושההסתכמות עליה עלולה לגרום לעיוות דין. במרבית המקרים, בתי המשפט אינם מאמצים את הטענות שבסברא (עדות מפי שמועה) ודחים את טענותיו של בעל דין.

על אף שבחלק הארי של המקרים בתי המשפט נוהגים לדחות טענות שבסברא ולפסוק כי בעל הדין לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו – עדיין ניתן למצוא פסקי דין שבהם בתי המשפט פסקו לפי חומר הראיות או התגברו על העדרה של ראיה באמצעות מינוי מומחה מטעמם (דבר העלל לגרור התנגדות מצד בעל הדין שכנגד) [ראו ת"א (הרצליה) 15343-01-20 אורנה שטיינר נ' שרבט 38 יזום ובניה בתחום תמא 38 בע"מ (נבו, 06.04.22)].

על אף שישנם פסקי דין שבהם הכריעו בתי המשפט לטובת התובע על אף שמדובר בעדות מפי שמועה – מדובר במקרים אזוטריים שנועדו למנוע תוצאה אבסורדית שבה כשל ראייתי שניתן לפצות עליו יגרום לתוצאה אבסורדית ובלתי צודקת. לכן, מומלץ שלא להסתמך על כך.

מתי צריך להגיש חוות דעת מומחה:

יש להגיש חוות דעת מומחה בהתאם מועדים הקבועים בתקנות אשר נעים בין המועד שנקבע על ידי בית המשפט ועד לא יאוחר ממועד הגשת ראיות הצדדים. ועם זאת, חשוב לציין שיש לכלול את פרטי המומחה ברשימת העדים שמוגשת לבית המשפט.

כדי שחוות הדעת תחשב לראיה קבילה – חל הצורך להעיד את המומחה:

העובדה שחוות הדעת הוגשה בתיק וצורפה לתיק המוצגים אינה הופכת אותה לראיה קבילה, כך שחל הצורך בנוסף להעיד את המומחה במסגרת דיון ההוכחות. חוות דעת שלא הוצגה על ידי עורכה עלולה להימחק מהתיק.

לסיכום:

אי אפשר שלא להפריז בחשיבות של חוות דעת מומחה הן במישור הראייתי והן במישור המהותי. שכן, לא פעם גורלן של תביעות נחרץ על בסיס קיומה של חוות דעת וטיבה. חוות דעת מחולקת לשני חלקים – חלק עובדתי וחלק שבסברא (מסקנות המומחה). ישנה קורלציה בין שני החלקים, כך שמסקנות מומחה אשר מבוססות על תשתית עובדתית רעועה  תקבלנה משקל נמוך.