לפי חוק שירותי תעופה, נוסע שטיסתו התעכבה מעל פרק הזמן הקבוע בחוק זכאי לקבל שירותי סיוע, ואילו נוסע שטיסתו בוטלה מעל לשמונה שעות זכאי בנוסף לפיצוי כספי. אולם, למרות הוראותיו הברורות של חוק שירותי התעופה (הידוע גם "כחוק טיבי"), ריבוי "המשתתפים" המספקים שירותים לנוסע מוביל לחוסר בהירות ולהתנהלות המאופיינת בגלגול האחריות בין נותני השירותים השונים. משכך, עולה לא אחת השאלה על מי מוטלת האחריות לפיצוי הנוסע בגין איחור?
מי הם "הממשתפפים"?
נוסעים רבים מזמינים חבילות נופש שביצוען מותנה בשיתוף פעולה של מספר חברות, ספקים ונותני שירותי שונים, לרבות: סוכנויות נסיעות (חברות המוכרות כרטיסים וחבילות נופש של חברות תעופה אחרות), מארגני טיסה (חברות שחוכרות מטוסים או מושבים במטוס ומוכרים כרטיסים על שמם) ומפעילי טיסה (חברות תעופה).
זאת ועוד, לעיתים שיתוף הפעולה יתבצע כך שמספר "משתתפים" שונים יספקו לנוסע את אותו השירות כמו במקרים בהם ישנם מספר טיסות ועצירות ביעדי ביניים עד שמגיעים ליעד הסופי, כך שמספר המשתתפים גדל ויחד אתו גם הקושי ללבן את המחלוקות ואת האחריות על ספק מסוים.
בהתאם לכך, נוסע אשר מזמין חבילת נופש באמצעות סוכנות נסיעות שמשווקת את שירותיה, קרי כרטיסי טיסה ואירוח בבתי מלון, דרך האינטרנט עשוי למצוא את עצמו פועל בעת ובעונה אחת מול מספר חברות. ראשונה, זוהי סוכנות הנסיעות שמקשרת בין הנוסע, מזמין השירות, לבין מספר ספקים ונותני שירותים שישלימו את חבילת הנופש. בהמשך, יתקשר הנוסע מול מפעיל הטיסה שהוא למעשה בדרך חברת תעופה, וכשלעיתים יתווספו גורמים נוספים כמו מארגן טיסה שמהווה גורם נוסף בין הסוכנות למפעיל.
על האמור לעיל יש להוסיף שלעיתים מבין נותני השירותים נכללות גם חברות זרות שאין להם נציג רשמי בארץ שניתן לפנות אליו, וזאת כשמרבית האחריות לפיצוי מוטלת על אותו ספק/נותן שירות. עם זאת, הניסיון שנצבר עד כה מספק מענה לקשת רחבה של מקרים, לרבות המקרים המורכבים ביותר.
בהליך רתק (י-ם) 27128-09-10 מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ, נדונה שאלת האחריות לפיצוי כשברקע 3 חברות שמערובות מתן השירותים לנסוע שיחד הרכיבו את חבילת הנופש. בני הזוג, ה"ה מרים ומשה ברנשטיין, הזמינו מאת חברת הדקה ה- 90 חביל נופש לטורקיה (סוכנות הנסיעות). את שירותי התעופה סיפקה הנתבעת הנוספת חברת כספי תעופה בע"מ (מארגן הטיסה) אשר רכשה מספק הטיסה את קיבולת המטוס לצורך מכירת לאחרים.
במקרה שלפנינו, נדחתה טיסתם של הזוג ברנשטיין מספר פעמים, ובמצטבר כ- 16 שעות לעומת המועד הראשוני שנקבע לטיסה, עד שלבסוף הם נואשו ו- ויתרו על הטיסה. מספר הפעמים בו הודיעו לתובעים כי טיסתם נדחית הגיע לכ- 6 פעמים, כך שהתובעים נסעו, בין לבין, מספר פעמים לביתם ושבו לשדה התעופה. בהתחלה, התובעים הגיעו בזמן לטיסתם, אך כשהגיעו לשדה התעופה נעמדו מול דלפק ריק, ואו אז התברר להם כי הטיסה נדחתה במספר שעות. בהמשך, שררה חוסר וודאות לגבי מועד הטיסה הבא, וכן נמסרו לתובעים מועדי טיסה שנדחו מעת לעת.
בעקבות זאת, התובעים טענו לפיצוי המורכב מהחזר מלא בגין הנופש שבוטל, אובדן ימי עבודה, החזר נסיעות מביתם לשדה התעופה, פיצוי בגין פוליסת הביטוח ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם לטענתם.
עוד ציינו התובעים כי העיכוב התרחש ביחס לנופש שתוכנן למשך זמן קצר (ימים בודדים בלבד), כך שכל עיכוב גורע מהנאתם. כן ציינו התובעים כי טורטרו שלא לצורך ושחל עיכוב בלתי סביר בטיסה.
לטענת סוכנות הנסיעות, חברת הדקה ה- 90, התובעים היו ערים לעובדה כי יתכנו עיכובים בטיסתם היות שידעו כי מדובר בטיסת צ'רטר והן לנוכח העובדה שנמסר להם עדכון על כך במסמך "פרטי ההזמנה ותנאיה". עוד טענה הנתבעת כי הנוסעים עודכנו ביחס לעיכוב מיד לאחר שנודע על העיכוב בטיסה, וכן שבכל מקרה האחריות לעיכוב חלהעל מארגן הטיסה או לחלופין על מפעיל מטיסה ממנה נחכר המטוס.
לטענת חברת כספי תעופה בע"מ מארגן הטיסה, היא אינה אחראית כלפי התובעים משום שתפקידה היה לתווך בין סוכנות הנסיעות לבין ספק הטיסה שלא צורפה כצד לתביעה. אי לכך, לטענתה אחריותה מוצתה לנוכח שליחת הודעה לחברת הדקה ה- 90 בדבר העיכוב בטיסה.
יש לציין כי בערכאה הקודמת בפני בית המשפט לתביעות קטנות נדחתה משפט התובעים, והתקבלו טענות הנתבעות, כך שלמרות כל מסע התלאות שעברו התובעים הם לא זכו כלל לפיצוי.
אולם, בית המשפט קיבל את הערעור והפך את החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות. לפי פסק הדין שבערעור עולה כי יש לסוכנות הנסיעות ולמארגן הטיסה אחריות כלפי מזמיני השירות, כשבמקרה זה מארגן הנסיעות פעל כספק טיסה עת שיווק ומכר כרטיסי טיסה לאחר שקנה מספק הטיסה את קיבולת המטוס לצורך מכירתה לאחרים.
עוד נקבע כי הנתבעות לא עמדו בחובתן כלפי התובעים (המערערים), וזאת מכיוון שהן לא הודיעו כי ישנו עיכוב בטיסה, לא עדכנו בדבר מועד הטיסה הנדחה לפי הנחיותיו של ספק הטיסה. למעלה מכך, נקבע כי מסקנה זו הייתה נותרת בעינה אף אם טענותיהן של הנתבעות בדבר מועד מתן הודעת הדחייה ותוכן השיחה היו מתקבלות (הנתבעות טענו כי עמדו בחובותיהן עת הודיעו לתובעים על העיכוב בסמוך לקבלת ההודעה אצלן).
ביחס לטענות הנוספות שהעלו הנתבעות נקבע כי התובעים לא חייבים לצרף את כל הנתבעים הפוטנציאליים שעה שהוכחה אחריות הנתבעות. בקשר לטענות בדבר הקטנת הנזק נקבע כי התובעים פעלו כדין לנוכח הפיחות המשמעותי שהעיכוב גרם לחופשתם הקצרה ממילא, וכל זאת בשים לב להתנהלותן הכושלת של התובעות שתרמו לאיבוד האמון בהן וביכולתן לספק את החופשה.
לפיכך, לאחר קבלת הערעור נפסק לתובעים מלוא הפיצוי אותו תבעו.
כמו כן, ולסיכום, ניתן לראות כי ריבוי המשתתפים מוביל לא אחת למחלוקות משפטיות ולחוסר בהירות ביחס לגורם שאחראי לפצות, וזאת חרף הוראותיו הברורות של החוק. עם זאת, לרשות הנוסעים עומדים כלים המאפשרים להם לדרוש את הפיצוי המגיע להם למרות התנגדויות שהערימו הנתבעות אשר עליהן מוטלת חובת הפיצוי.
כמו כן, וכפי שנפסק מספר פעמים, לסוכנות הנסיעות יש אחריות כלפי הנוסעים אשר הזמינו ממנה חבילות נופש. על סוכנות הנסיעות מוטלת האחריות כי הנוסע יקבל את השירותים בזמן ובאיכות שהוזמנו.
