בעבר נהגנו לחשוב כי שיקולים ואירועים ביטחוניים הם נחלתנו בלבד (ואולי של עוד מספר מצומצם של מדינות נוספות), אך כיום ברור כי השפעותיהם של גורמים אלו מתפשטות גם למדינות נוספות. עם זאת, בניגוד לסברה לעיל, בעידן הגלובאלי ולאחר מהפכת השמיים הפתוחים – כל אירוע בטחוני עשוי להשפיע על מספר רב של מדינות, לרבות מדינות שאינן קרובות גיאוגרפית למוקדי האירועים.
אם כך, עולה השאלה האם הנוסעים שטיסתם בוטלה או שונתה בעקבות גורמים בטחונים זכאים לפיצוי בשל כך או שמדובר במקרה שמקנה פטור מחובת הפיצוי לחברות התעופה.
לפני שנסביר את הקשר – הסיבתי – הגלובאלי, יובהר כי גורמים ביטחוניים נחשבים באמנות והוראות חוק רבות כאירועים ממעיטים אשר פוטרים את המוביל האווירי (חברת התעופה) או ספק הטיסה מפיצוי של נוסעים בגין ביטול טיסה ונזקים נוספים, כך שחשיבותם והשפעתם של גורמים אלו משמעותית ורחבה.
מבחינת הקשר הגלובאלי – חברות תעופה רבות מרחיבות את תחומי פעילותם ואת הקהלים אליהם הם פונות באמצעות הפעלת טיסות שכר (קונקשיין), החכרת מטוסים, הפעלת מארגני טיסה וכיו"ב, כך שאירוע בכל מדינה יכול להשפיע על חברות תעופה של מדינות אחרות.
כך למשל, לאחר מבצע "צוק איתן" הוגשו תביעות רבות על ידי נוסעים שטיסותיהם בוטלו בדרישה להשבת הכספים ששולמו בעבורן, ולעיתים אף דרישה לתשלום של פיצויים לדוגמא בסך של 10,000 ₪ בגין סירוב חברות התעופה להשיב את הכספים ששולמו.
מנגד, חברות תעופה רבות טענו שיש להגדיר את המבצעים הצבאיים ככוח עליון, ובהתאם לכך לפטור אותן מאחריות בגין ביטול הטיסות.
עוד צוין על ידי מדינות רבות, כי רשויות השלטון במדינתם אסרו עליהן לטוס לנוכח המצב הביטחוני, ולכן, אף לו היו רוצות לבצע את הטיסות לא היו יכולות לעשות כן בשל ההנחיות המחייבות שהופנו אליהן מצד גורמים רגולטורים במדינתם.
אם כך, עולה השאלה, האם מבצעים צבאיים כמו צוק איתן, עופרת יצוקה וכיו"ב הוגדרו ככוח עליון אשר מצדיק את הסרת האחריות מעל חברות התעופה בעקבות ביטול הטיסות?
במקרה שנדון בפני בית המשפט לתביעות קטנות בהליך תק (טב') 21893-08-14 כוכבה אחיטוב נ' איסתא ישראל בע"מ, נדרש בית המשפט להכריע האם חברות התעופה נדרשות להשיב את הכספים שגבו בעבור טיסות שבוטלו בעקבות מבצע צוק איתן. כלומר, לא מדובר בחובת פיצוי בעקבות טיסה שבוטלה, אלא בהשבה של כספים בעבור טיסה שלא יצאה.
לפי עובדות המקרה עולה כי התובעים הזמינו חבילות נופש משפחתיות לקרואטיה אשר כללו (בין היתר) שירותי טיסה ליעד, אך בגלל מבצע צוק איתן שהתרחש באותם ימים טיסתם בוטלה. בהמשך, התובעים דרשו מחברת איסתא ישראל בע"מ שתשיב להם את הכספים ששולמו בעד כרטיסי הטיסה (להלן: "חברת איסתא"), אך זוהי סירבה לבקשתם משום שהכספים הועברו כבר לידי חברת אגד תיור ונופש בע"מ (להלן: "חברת אגד תיור").
זאת ועוד, לפי טענת חברת אגד תיור לא ניתן להשיב את הכספים משום שהם הועברו לחברת השטיח המעופף בע"מ ("מארגן הטיסה") ולחברת קרואטיה איירלינס (מפעיל הטיסה) שהוחלפה בחברת ביעף שירותי תעופה בע"מ (שתיקרא להלן: "חברת ביעף") בעקבות הסדר שהושג במהלך התביעה.
לצורך הבהירות, נקצר את פירוט ההזמנות והקשר בין הספקים השונים, כך: חב' איסתא היא סוכנות נסיעות אשר ביצעה את ההזמנה דרך סוכנות נסיעות אחרת, חברת אגד תיור, ואילו חברת אגד הזמינה מושבים במטוס דרך חברת השטיח המעופף כמארגן טיסה וחברת קרואטיה איירלינס כספק טיסה.
כאמור לעיל, לאחר ביצוע ההזמנה התרחש מבצע צוק איתן שהוביל לביטול הטיסה עקב טעמים בטחוניים, ומכאן גם המחלוקת שלפנינו: האם ביטול הטיסה בעקבות מבצע צבאי פוטר את הנתבעות מחובת הפיצוי או שלמרות השיקולים הביטחוניים חל הצורך לשלם לתובעים פיצוי בגין ביטול הטיסה, וכן להחזיר את הכספים ששולמו על ידם.
התובעים כאמור דרשו מבית המשפט לחייב את הנתבעות להשיב להן את הכספים ששולמו בעבור הטיסות, חיוב בפיצויים לדוגמא בעקבות סירובם לבצע השבה וכן הוצאות משפט שהוצאו בקשר לכך.
לטענת הנתבעות יש להגדיר את מבצע צוק איתן ככוח עליון ולפתור את הנתבעות לאחריות בגינו, מכיוון הן לא יכלו לצפות את התחרשותו של גורם זה או להשפיע על התרחשותו בדרך כזו או אחרת.
כבר בתחילת פסק הדין נקבע מתחם החוקים שחלים על המקרה שלפנינו, וכך נקבע כי החוק הרלוונטי לעניין זה הוא חוק חוק שירותי תעופה ( פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב (2012), לפיו מארגן טיסה או ספק טיסה חייבים לפצות נוסע שטיסתו בוטלה, אולם לצד חובת הפיצוי ישנו גם פטור מתשלום פיצוי במקרים בהם הביטול נעשה בעקבות כח עליון.
היות שנקבע כי מבצע צוק איתן נחשב לכח עליון הרי שהפיצוי שעל הנתבעות לשלם בעקבות ביטול הטיסה נדחה על ידי בית המשפט.
אך בהמשך, לאחר בחינת הוראות החוק בית המשפט הגיע למסקנה כי ביטול טיסה בעקבות מצב בטחוני שנגרם בשל מבצע צבאי עונה להגדרה של כח עליון, ולכן הוא מאפשר לנתבעות לבטל את הטיסה מבלי שהן תחויבנה לשלם פיצויים לפי השיעור שנקבע בחוק בשל כך. אולם, מנגד בית המשפט התקשה לקבל את סירובן של הנתבעות להשיב את הכספים ששילמו התובעים בעבור כרטיסי הטיסה, וזאת לאור העובדה שלא יצא כלל טיסה, כך שכל ההוצאות שכרוכות בכך התבטלו אף הן.
בנוסף, בית המשפט חזר על ההלכה השגורה היטב כי מארגן הטיסה וספק הטיסה הם אחראים כלפי התובע ביחד ולחוד ואין להטיל על אחריות להוכחת חלוקת האחריות ביניהן על התובע שהזמין מהן כרטיסי טיסה.
לאור כל זאת, נקבע כי הנתבעות מארגן הטיסה וספק הטיסה יפצו את כל אחד מהתובעים בכ- 6,800 ₪ בגין כרטיסי טיסה בהן חויבו בעבור טיסות שלא יצאו, ובלשון פסק הדין: "היעלה על הדעת כי טיסות שלא המריאו ימומנו על ידי נוסעים שלא נסעו?"
בנוסף, במסגרת פסק הדין הוטחה ביקורת רבה על התנהלות הנתבעות שהוגדרו כספק טיסה וכמארגן טיסה ביחס לסירובם להשיב את כספי הרוכשים בעבור הטיסות שבוטלו. ביקורת זו הובילה למעשה להשתת פיצויים לדוגמא בסך של 5,000 ₪ לכל תובע (מתוך 10,000 ₪ שהחוק מאפשר).
בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את מרבית טענותיהם של התובעים והשית על הנתבעת פיצויים לדוגמא, השבה של הכספים ששולמו בעבור כרטיסי הטיסה שבוטלו והוצאות משפט.
