נוסעים רבים נתקלים בתרחישים ואירועים בלתי צפויים בדרכם אל היעד הסופי כמו למשל עיכוב בטיסות ליעד הביניים אשר מעכב גם את הגעתם ליעד הסופי, עיכוב או איבוד של הכבודה שהביאו עמם לטיסה (כולל כבודה שלא הגיע גם ליעד הביניים), ביטול טיסות, התארכות של זמני ההמתנה ו- להוצאות לא צפויות שהנוסע לא היה מוציא און אלמלא אותם אירועים לא צפויים.
אמנם, הוראות החוק קובעות באופן מפורש וברור מהם השירותים שעל חברות התעופה לספק לנוסעים במקרה של איחור, מהו מקרה שמזכה בפיצוי ואף מהו גובה הפיצוי במקרה של ביטול טיסה, אך עדיין המציאות מזמנת לנו מקרים שלא ניתן לקבוע לגביהם באופן חד משמעי האם הם חוסים תחת הוראות החוק המזכות את הנוסעים בפיצוי או תחת הוראות חוק המחריגות את אחריותן של חברות התעופה.
על כל זאת, יש להוסיף ולציין שלמרות כל המאמצים שנעשו ליידוע ציבור הנוסעים באשר לזכויותיהם, וכן להנגשת המידע ולפרסומו בעניין זה, עדיין מרבית הנוסעים אינם מודעים לזכויותיהם, ובוודאי שאינם בקיאים מספיק במכלול הוראות החוק הרלוונטיות במקרים של ביטול טיסות. משכך, מיותר לציין כי, חוסר הבקיאות של הנוסע הרגיל מקשה עליו מלמצות את זכויותיו.
מקרה המשמש אבן בוחן לשילוב של הגורמים לעיל נדון בהליך תק (ת"א) 62934-03-17 איריס שריר נ' אליטליה - קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ, בו עלו מספר הוראות חוק ואמנות הרלוונטיות לדיני התעופה אשר כוללות בין היתר את הוא חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק תובלה אוירית"), אמנת מונטריאול ועוד.
לפי העובדות עולה כי התובעת הזמינה כרטיס טיסה לעיר ניו-יורק שבארה"ב, כשבדרכה ליעד הסופי נעשתה נחיתת ביניים בשדה התעופה שברומא. לפי לוח הזמנים המקורי הפרשי הזמנים בין הנחיתה ברומא לבין ההמראה לארה"ב עמדו על כ- שעתיים לערך. אולם, בשל תקלה טכנית הטיסה לרומא יצאה באיחור, כך שהתובעת לא הספיקה לעלות לטיסת ההמשך לניו-יורק. כתוצאה מכך, גם זמן הגעתה ליעד הסופי התאחר בכ- 12 שעות (כולל גם זמן המתנה לטיסה חלופית לאחר שהוחמצה הטיסה הראשונה).
אך בכך לא די, גם לאחר שהתובעת הגיעה ליעד הסופי באיחור רב, לא נמצאה הכבודה שעמה עלתה לטיסה הראשונה, ולכן היא נדרשה לעשות את ימיה הראשונים בארה"ב ללא ציוד. בעקבות זאת, התובעת נאלצה לרכוש בגדים חדשים ועוד מספר מוצרים עד שהגיע כבודתה.
לאור כל זאת, התובעת דרשה פיצוי כולל בסך 19,665 ש"ח המורכב מפיצוי בגין טיסה שבוטלה (איחור העולה על 8 שעות), 8,000 ₪ בעבור פיצויים לדוג', 2,000 ₪ בשל העיכוב בהגעת הכבודה, 2,500 ₪ עקב עוגמת נפש שנגרמה לה ו- 3,500 ₪ בעבור הוצאות משפטיות.
כמו כן, וכפי שניתן לראות, המקרה שלפנינו מעלה מספר שאלות משפטיות, כשהעיקריות שבהן נובעות מתוך חובת הפיצוי של חברת תעופה בגין ביטול טיסה במקרים בהם עיכוב בטיסה הנמוך מ- 8 שעות הוביל לפספוס/החמצת טיסה (כלומר לביטול טיסה), מהו גובה הפיצוי במקרה שכזה והאם העדר הסכמה מצד הנתבעת לפצות מחייב אותה גם לשלם פיצויים לדוג', ללא הוכחת נזק, בסך של כ- 8,000 ₪.
לעומת טענות התובעת לפיצוי כאמור לעיל, הנתבעת טוענת כי האיחור נבע מתקלה טכנית אשר מצדיקה את דחיית הטיסה עקב טעמים של בטחון ושלום הנוסעים. עוד טענה הנתבעת כי האיחור בטיסה ליעד הביניים אינו עולה על 8 שעות, ולכן אין להשית עליה פיצוי השווה לזה של טיסה שבוטלה. ביחס לאיחור בהגעת הכבודה נטען כי האמנה והחוק אינן מקנים פיצוי, וזאת בשים לב לכך שהכבודה נמסרה לידיה של התובעת יממה לאחר הגעתה לניו-יורק.
במסגרת הדיון נסקרו החלטות קודמות ביחס למקרים בעלי דמיון רלוונטי בהם חל עיכוב בהגעה ליעד הביניים שגרם לעיכוב בהגעה ליעד הסופי. בהתאם לכך, נקבע כי אין חולק שהחוק הרלוונטי לעניינו הוא חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה") בו מוגדר המינוח "טיסה", "טיסה שבוטלה", וכן הפיצוי שניתן בשל כך. שילוב הסקירה והוראות החוק הוביל לכך שדי בעיכוב שגרם להחמצה של טיסה כדי שהמקרה שלפנינו ייחשב כ- טיסה שבוטלה (טיסה שלא התקיימה).
בנוסף, בית המשפט דחה את טענות הנתבעת לפיה עומדת לה טענת הגנה בשל תקלה טכנית שהתגלתה במטוס, ולכן נקבע מדובר בטיסה שבוטלה מבלי שתהיה לביטול הצדקה, ומשכך יש לפצות את התובעת בפיצוי בסך של 3,070 ₪.
את הפיצוי ביחס לכבודה העמיד בית המשפט על סך של 1,540 ₪ (מתוך 2,000 ₪ שהתבקשו בפועל שלפי אמנת מונטריאול ניתן לדרוש עד 1,540$), וזאת כשעבודות המקרה העלו שהכבודה התעכבה שלום פעמים: תחילה ביעד הביניים, בהמשך בהגעה לניו-יורק ולבסוף בחזרה ארצה. פיצויים בגין עוגמת הנפש והוצאות משפט נפסקו על 2,500 ₪.
לפיכך, ניתן לראות כי בית המשפט קיבל את מרבית טענותיה של התובעת, אך רוב הפיצוי שנתבקש לא אושר במסגרת התביעה.
