מבוא:
האם סוכני נסיעות וחברות תעופה חייבות בפיצוי נוסעים שאיחרו לטיסתם בעקבות לוח זמנים צפוף שנקבע בטיסות קונקשיין?
נוסעים רבים מבצעים עצירת ביניים בדרך ליעדם הסופי כשפרק הזמן שעומד לרשותם לא תמיד מאפשר להם לעבור מטיסה אחת לשנייה. משכך, עולה השאלה האם סוכן הנסיעות שהרכיב לנוסע את מסלול הטיסה וחברת התעופה שאישרה את התכנית המוצעת ובהתאם אליו חתמה עם הנוסע על הסכם אחראים לפיצוי של הנוסע בעקבות פספוס הטיסה עקב הפרת חובת זהירות וחובת תום לב כלפיו?
כיום, נוסעים רבים מזמינים חבילות הנופש לחו"ל באמצעות סוכני נסיעות שמספקים חבילות הכוללות שירותי טיסה, לינה ואירוח בבתי מלון, השכרת רכב ועוד שירותים נוספים. בדרך זו למעשה, הנוסעים משתמשים בשירותיו של סוכן הנסיעות כגורם שמקשר בינם לבין ספקי השירותים, כך שהחוזים להזמנת שירותים מול אותם ספקים נעשה באמצעות סוכן הנסיעות. הסתייעות בסוכן נסיעות עוזרת מגלמת בתוכה יתרונות רבים, אך לצד זאת גם מספר חסרונות שעיקרן – חוסר בהירות לגבי חלוקת האחריות בין הסוכן לבין ספקי השירות השונים, וכן ביחס לחובת העדכון בקשר לפרטים מהותיים בעסקה.
וכך, שאלת חוסר האחריות בין ספקי הטיסה (חברות התעופה) לבין סוכני הנסיעות עולה ביתר שאת גם לגבי מקרים בהם נוסעים איחרו לטיסת המשך ביעד ביניים בעקבות קביעת לוח זמנים צפוף והפרשי זמנים קצרים בין טיסות.
בעוד סוכנות הנסיעות רואה את עצמה כגורם מקשר שבסך הכל "מתווך" בין הצדדים, הרי שלעומת זאת הדין והפסיקה רואים בה כגורם דומיננטי בעל אחריות רחבה יותר. כך למשל במקרים רבים סוכנות הנסיעות תהיה אחראית לפערים שהתגלו בין חבילת הנופש שהובטחה ללקוח לבין זו שסופקה לו בפועל.
פערים אלו והפרת התחייבויות כלפי הלקוח מתרחשים גם אצל ספקי טיסה, כמו למשל במקרה שנדון בהליך תא (ת"א) 13164/06 מילר אנחל נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדים, בו נדרש בית המשפט לסוגיית אחריותם של סוכנות הנסיעות וספק הטיסה כלפי נוסעים שאיחרו את טיסתם בעקבות לוח זמנים צפוף שנקבע בין טיסות מקשרות.
לפי עובדות המקרה, התובעים רכשו מאת חברת איבריה נתיבי אוויר ספרדים (להלן: "חברת איבריה") כרטיסי טיסה לארגנטינה באמצעות סוכנות הנסיעות חברת לונה טורס בע"מ (להלן: "חברת לונה"), שהזמינה לתובעים חבילת נופש אשר כוללת שירותי טיסה מחברת איבריה וחבילות לינה בבתי מלון.
לפי פרטי ההזמנה, טיסתם של התובעים ליעד הסופי, ארגנטינה, תוכננה כך שתבוצע עצירת ביניים בנמל התעופה במדריד ומשם תצא טיסה אל היעד הסופי. אולם, בין שעת הנחיתה ביעד הביניים, מדריד, לבין שעת ההמראה ליעד הסופי נקבע הפרש של שעה אחת בלבד. מאחר שהתוצאה ידועה מראש – התובעים אמנם נחתו בזמן, אך למרות זאת הם פספסו את הטיסה, וזאת מכיוון שפרק הזמן שעמד לרשותם לא אפשר להם להגיע בזמן לדלפק הטיסה.
כמו כן, התובעים גם העלו טענות ביחס להתנהלותה של חברת איבריה אשר כללה בידוק קפדני וארוך שהוביל להגעה מאוחרת לדלפק הטיסה ליעד הסופי, סגירה מוקדמת של העלייה למטוס, וכן דרך טיפול קלוקלת בבעיה שנוצרה עקב מכירת כרטיסים בעלות גבוהה במקום לספק פתרון לבעיה שנוצרה.
במסגרת התביעה התובעים ביקשו החזר כספי בעבור כרטיסי הטיסה הנוספים שנאלצו לקנות לאחר שפספסו את טיסתם ופיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות הפסד זמן מטיסתם וצמצום הנאתם בעקבות חסרון הכיס שנוצר מההוצאות הנוספות והלא צפויות. תביעתם של התובעים הופנתה כלפי חברת איבריה, אך גם כלפי סוכנות הנסיעות שלא טרחה לעדכן אותם כי לוח הזמנים עשוי להוביל לכך שלא יספיקו לעלות לטיסת ההמשך.
לצורך הוכחת תביעת היה על התובעים להוכיח כי הם הגיעו לדלפקי השירות של חברת איבריה במועד שנקבע לכך בכרטיסי הטיסה, אך למרות זאת לא הועלו לטיסתם. כן נדרשו התובעים להוכיח כי סוכנות הנסיעות הייתה מודעת לכך שהתובעים לא יספיקו להגיע בזמן לטיסת ההמשך.
התובעים טוענים הם פספסו את טיסתם בעקבות רשלנותם ומחדליהם של החברות הנ"ל שקבעו לוח זמנים שלא ניתן לעמוד בו, וכן בהעדר יידוע מצדם לקשיים שעלולים לנבוע כתוצאה מפער של שעה בלבד של הטיסות (וחצי שעה אם לוקחים בחשבון שדלפק השירות נסגר חצי שעה לפני ההמראה). כמו כן, התובעים מאשימים את חברת איבריה בהתנהלות דווקנית שנועדה לגרום לנוסעים לפספס את טיסתם ובעקבות זאת למכור להם כרטיסים נוספים שהם יקרים יותר, ובכך לגבות עוד כסף.
חברת איבריה טוענת כי התובעים לא הגיעו בזמן לטיסתם ולכן לא קמה להם זכות לפיצוי מכח חוק תובלה אווירית. כמו כן, חוק תובלה אווירית מגדיר רשימה סגורה של עוולות שמכוחן ניתן לתבוע, ולכן כל טענה לפיצוי שאינה מוזכרת בחוק דינה להידחות. כמו כן, הנתבעת טענה כי התובעים עצמו את עיניהם ולא טרחו לברר האם הם יכולים לעמוד בזמני הטיסה, ומשכך יש לייחס להם אשם תורם. בנוסף, נטען כי סוכנות הנסיעות היא זו שקבעה את לוח הזמנים ואת ביצוע הטיסות, כך שבכל מקרה האחריות לכך לא צריכה לחול עליה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים הוחלט לקבל את טענות התובעים, אך בה בעת נקבע גם תורם שהתבטא בצמצום הפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות המשפט בשל כך שלא בדקו מהו מועד סגירת הדלפקים והאם ישנם טיסות חלופיות.
בבירור שנערך במסגרת התביעה אישרה נציגת חברת איבריה כי הדלפקים נסגרו חצי שעה לפני ההמראה. לפיכך, אם היה פער "ברוטו" של שעה בין הנחיתה במדריד לבין ההמראה לארגנטינה הרי שהוא מתקצר בפועל לפער "נטו" של חצי שעה בלבד. בנוסף, בחצי שעה שנותרה לתובעים היה עליהם להמתין ליציאה מהמטוס, לעבור בידוק בטחוני, ללכת כברת דרך עד לדלפק של החברה ועוד פעולות.
לא זו בלבד, נקבע כי גרסתם של התובעים אמינה ועדיפה על זו של חברת איבריה, כך שהטיפול שלו הם זכו בשדה התעופה במדריד לא עולה בקנה עם הוראות חוק התובלה ואמנות עליהם חתומה חברת איבריה כספק טיסה. לכל זאת יש להוסיף כי סוכנת הנסיעות עצמה אישרה כי התקבלו אצלה תלונות נוספות בעלות מכנה משותף כנגד חברת איבריה עקב מתן שירות לקוחות מזלזל ולא נאות.
במסגרת הדיון נדונה גם אחריותה של סוכנות הנסיעות כלפי הלקוח וחובתה לברר האם לוח הזמנים שנקבע מאפשר לו להגיע לטיסת ההמשך והאם ייתכנו עיכובים שימנעו זאת בשל נסיבות אישיות כמו גיל מבוגר, קשיי הליכה, התארגנות עם ילדים קטנים וכיו"ב.
הואיל וסוכנות הנסיעות ידעה כבר מניסיונה כי הצטברו תלונות כנגד התנהלותה של חברת איבריה היה עליה להתריע על כך בפני התובעים ואף להחתימם על כתב הסכמה מתאים. לנוכח זאת, נקבע כי סוכנות הנסיעות לא עמדה בחובותיה מכח חוק שירותי תיירות.
עם זאת, עצם העובדה שסוכנות הנסיעות התרשלה במילוי חובתה אינה פוטרת את חברת איבריה מאחריותה כלפי הלקוח, שכן בסופו של דבר החוזה לספק שירותי טיסה נחתם מולה, ומשכך היא חייבת לנהוג כלפי הלקוח בתום לב ובדרך מקובלת. לכן, על חברת איבריה היה לציין בנוסף על גבי הכרטיסים את שעת סגירת הדלפקים ושלא תינתן אפשרות לקבל טיסות שירות אחרות.
היות שנקבע כי לכל אחד מהתובעים יש אשם תורם בעקבות עצימת עיניים והעדר ביצוע בדיקות אשר יאששו את יכולתם לעמוד בלוח הזמנים שנקבע.
במסגרת פסק הדין נעשתה חזרה על ההלכה הקבועה כי הוראות חוק התובלה ואמנת ורשה אינן מונעות את תחולת חוק החוזים, וזאת בייחוד לנוכח העובדה כי החוק אינו מבטל את ההסכם שנחתם לגבי שירותי הטיסה. למעלה מכך, החוק והאמנה פוטרים את המוביל האווירי מאחריות אם בוצעו על ידו כל הפעולות הדרושות למניעת הנזק, כשבמקרה שלפנינו נקבע כי חברת איבריה לא התנהלה כפי שמצופה מספק טיסה בסדר גודל כשלה.
לסיכום, לצד האחריות שהוטלה על ספק הטיסה חברת איבריה וסוכנות הנסיעות חברת לונה מכח עקרון תום הלב בדיני החוזים הופחת חלק מהפיצוי להם היו זכאים התובעים בגין אשר תורם שמיוחס להם. עקב כך, ניתן לתובעים פיצוי של 3887 יורו בגין רכישת כרטיסי טיסה חדשים ו- 1,800 יורו בגין עוגמת נפש זאת לעומת 40,000 יורו שנתבעו בהליך.
